<h1>שו"ת הרשב"ש סימן צ"ג</h1>
<h2>דף ב.</h2>
והעולה מזה הוא, שאם היא מורדת בטענת מאיס עלי בלא טעם, אין כופין אותה לחזור לו, ואין לה עליו מזונות ומעשי ידיה שלה, ואם מתה יורשה. ואם נותנת אמתלא לדבריה, כמו שקודם נשואיה לא היתה חפצה בו בזו הוא קרוב לדון שכופין לגרש, אלא שלענין מעשה לא הייתי מיקל בכך. ואם הוא כרות שפכה שהגיד עצמו נקוב או העטרה ואינו מוציא שכבת זרע אלא דרך אותו נקב, אסור לישא בת ישראל, וכופין אותו לגרש ויתן כתובה ותוספת הכל משלם. ואם (אין) הגיד שלם ואין הנקב אלא בקרום, שאז חייב לפרוע ואם לא פרע הרי הוא כאלו לא מל וחייב כרת שחייב הוא למול את עצמו כדאיתא במסכת כריתות [ב' ע"א], ואם עבר ולא רצה לפרוע, אם שהתה י' שנים ולא ילדה והיא טוענת שרוצה בנים תמצאם לזקנתה ולקבורתה, כופין אותו לגרש ויתן כתובה ונדוניא אבל לא תוספת. אבל קודם עשר שנים או שאינה באה בטענה שהיא רוצה בנים תמצאם בחייה ובמותה לעזר ולהועיל אין כופין אותו לגרש.
